סבוכים שניתנים למניעה אחרי ניתוח החלפת מפרק הירך במשתל מלאכותי 

שניים מהסבוכים שנצפים אחרי ניתוח החלפת מפרק הירך הם :

1. נזק לעצב (הסיאטי פרונאלי) ולעצב הפמורלי

2. התגרמות הטרוטופית

נזק עיצבי

העצב הסיאטי (פרונאלי) והעצב הפמורלי הם הנפגעים ביותר בניתוחים אלו. עצבים אלו מוגדרים כעצבים פריפרים. על הפתופיסיולוגיה של עצב פריפרי נכתבה כתבה באוקטובר 2012.

שכיחות פגיעה עצבית מוטורית וסנסורית בניתוח החלפת מפרק הירך שונה בפרסומים שונים. השוני הוא כל הנראה ביכולת הכירורגית של המנתח ובהקפדה על טכניקה כירורגית נכונה וזהירה. יש המגדירים אותה כסבוך חמור ביותר, אבל יש המתארים גם שפור ספונטני בחלק מהמקרים אם כי ללא שפור מלא.

בירחון החברה הבין לאומית לכירורגיה אורתופדית וטראומטולוגיה במאמר על השלכות מדיקולגאליות של פגיעה עצבית

בניתוח החלפת מפרק ירך ניתן סיכום מקיף של מגוון דעות וגם של דעה מוסכמת (קונסנזוס). המסקנות הפרטיננטיות

המצוטטות במאמר זה הן כדלהלן:

שכיחות נזק עצבי דווחה כ- 1.5%- 1 בניתוחים פרימרים, כ- 3.2% בניתוחי רביזיה. ניתוחי רביזיה וניתוחי נקיעה מולדת של הירך במיוחד היוו פקטור של סכון. במחצית המקרים הסיבה לנזק לא אובחנה. בשליש מהמקרים אירעה טראומה ישירה של מתיחה ומעיכה של העצב. בחלק מהמקרים נגרם נזק כתוצאה מדימום מחוץ לעצב או בתוך עטיפת העצב. בין גורמי הסכון לנזק עצבי הודגשה מתיחה בזמן הניתוח בשימוש ברטרקטורים ובעיקר בניתוחי רביזיה שהם ממושכים ומסובכים יותר.

פעמים רבות היה ניתוח לטפול בנזק העצבי (ניורוליזיס) מאכזב. הפרוגנוזה לדעתם נקבעה במידה רבה בעת גרימת הנזק. אי לכך חובת הזהירות של המנתח מחייבת אותו: בהדרכת הצוות בעת תכנון הניתוח, ובפיקוח מתמיד על צוות העוזרים ונקיטת אמצעי זהירות בעת ביצוע הניתוח ולאחריו כמו:

זהירות בשימוש ברטרקטורים סביב האצטבולום. זיהוי העצב הסיאטי בניתוח חוזר (רביזיה) והפרדתו מרקמה צלקתית על מנת להגן עליו. ניטור אלקטרופיזיולוגי של העצב הסיאטי בזמן הניתוח במקרים קשים. מודגש גם מתן התראה למנותח ת לפני הניתוח על הסכון של פגיעה בעצב.

התגרמות הטרוטופית (הווצרות 'עצם פרא')

התגרמות הטרוטופית היא סבוך שכיח שקורה בכ- 50% (2-90% בפרסומים שונים), בכשליש מהמקרים זהו סבוך חמור. חלק מהגורמים שמהוים בסיס להיווצרות של התגרמות הטרוטופית מוכרים היטב ואלו כוללים - התגרמות הטרוטופית בניתוח קודם, ארתריטיס היפרטרופית (אוסטיופיטים), הגבלה ניכרת קדם ניתוחית של תנועת מפרק הירך, וניתוחים חוזרים (רביזיות) של מפרק הירך.

בהווצרותה בשבועות הראשונים שלאחר הניתוח גורמת 'עצם פרא' לתגובה דלקתית וכאבים. אלו שוככים עם הזמן. אבל המגבלה העיקרית הכרונית שנגרמת היא בטווח התנועה של המפרק. כשכמות העצם מרובה היא עלולה לגרום לאנקילוזיס של המפרק המושתל. לאחר הווצרותה לא ניתן להתגבר עליה אלא על ידי כריתה כירורגית וזאת מותרת לביצוע רק לאחר שהעצם הבשילה, כעבור כשנה וחצי.ניתוח לכריתתה בטרם הבשילה, תגרום לחזרתה בעוצמה רבה עוד יותר.

מניעת אוסיפיקציה הטרוטופית

ישנן שיטות רבות למניעה אפקטיבית גם אם לא תמיד מוחלטת של אוסיפיקציה הטרוטופית לאחר ניתוח מפרק הירך. הטפול המונע אמור להיות מתוכנן במסגרת ההכנה לניתוח ולהינתן מיד או סמוך ככל האפשר לאחר הניתוח:

1. הקרנת רנטגן במנת קרינה נמוכה מיד לאחר הניתוח היא טפול מונע אפקטיבי מאד,אם כי קיים חשש לסיכון נאופלסטי שבקרינה מייננת.

2. מתן טיפול תרופתי של נוגדי דלקת שאינם סטרואידיםהוא טפול יעיל מאד (NSAID).

ישנן קבוצות רבות של תרופות נוגדות דלקת. פעילותן העיקרית היא של שכוך הדלקת והכאב המתלווה, דרך מנגנון של הפרעה ביצירת פרוסטגלנדינים על ידי חסימת אנזימטית. לכל תרופה יש גם פעילות מונעת אוסיפיקציה והיא שונה בכל קבוצה. הספרות הרפואית מתייחסת בהרחבה לפעילות המונעת אוסיפיקציה של מכלול הקבוצה של נוגדי דלקת. רובה של הספרות ככולה, מתייחסת לאחת מהתרופות הללו – האינדומתצין, כאל המוכחת ביעילותה והמקובלת ביותר שבין מגוון התרופות הללו.

3. מחקר על שילוב של קרינה ואינדומתצין תוכנן במטרה למנוע היווצרות עצם הטרוטופית גם במקרים החמורים של כריתה חוזרת של עצם פרא.